פסק-דין בתיק עש"א 47131-11-11

1.         לפנינו  ערעור לפי סעיף 10(א)(3) לחוק השיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן - החוק), בו עותרת המערערת לביטול החלטת המשיבה (להלן - הבנק) להכריז עליה כלקוח מוגבל,  וכן לגרוע את הבאתם של חמישה שיקים ממניין השיקים שסורבו על ידי  הבנק.

2.         לטענת המערערת, ברשימת השיקים שסורבו נכלל שיק שמספרו הסידורי 530, על סך של 35,000 ש"ח, אשר סורב ביום 30.10.2011 על אף שהייתה בחשבון המערערת בסופו של היום הקודם יתרת זכות בסך שך 41,472 ש"ח.

            עוד טוענת המערערת,  כי יתרת הזכות בחשבונה אמורה היתה להספיק לפרעון שני שיקים נוספים אשר ניתנו לאותו יום, אולם סורבו על ידי  הבנק ונכללו ברשימת השיקים שסורבו .

            כמו כן נטען,  כי  ברשימת השיקים שסורבו נכללו שיקים שהבנק בעצמו ביטל את סירובם ופרע אותם,  כך שהסירוב נעשה בטעות , והבנק נהג עם המערערת    שלא בהתאם למוסכם ביניהם.

3.         הבנק טוען  כי מאז שנשלחה הודעת ההגבלה למערערת סורבו בחשבונה 23 שיקים נוספים ובמצב זה, קבלת הבקשה ממילא לא היתה מביאה להסרת ההגבלה, בהיותה מתייחסת לחמישה שיקים בלבד.

לטענת הבנק, יתרת הזכות שלגביה טענה המערערת הינה שגויה הואיל והיא נסמכה על שיק שהפקידה המערערת בסך 80,000 ש"ח ביום 30.10.2011, אולם להבדיל משיק בנקאי או הפקדת מזומן, הזיכוי בגין שיק נחשב לזיכוי ארעי ורק לאחר שלושה ימי עסקים, במידה והשיק לא סורב, נחשב הזיכוי לסופי.

הואיל והשיק האמור סורב - לכן לא נפל פגם  בפעולות הבנק בעניין זה.

אשר לטענה בדבר צירוף שיקים שהחזרתם בוטלה -  השיב הבנק כי משבוטלו שיקים אלו הם כלל לא צורפו לרשימה.

4.         בדיון שהתקיים בפניי ביום 20.2.2012 חזרו הצדדים על טענותיהם וב"כ המערערת ביקש כי יינתנו למערערת שלושה חודשים בהם תבוטל ההגבלה, והמערערת  תעזוב את הבנק תוך סגירת כל חובותיה  לבנק.

            הבקשה התקבלה, ונקבע כי תינתן למערערת אורכה למשך 90 ימים לשלם את כל חובותיה לבנק וכי במהלך אותה תקופה תבוטל ההגבלה על אותם 31 שיקים שנזכרו בתגובת הבנק.

            כמו כן נקבע,  כי אם המערערת  לא תסדיר את כל ענייניה עם הבנק במשך התקופה האמורה -  תושב ההגבלה על כנה, עם כל המשתמע מכך (להלן - ההחלטה).

5.         ביום 29.5.2012 הגיש הבנק הודעה לפיה מאז מועד הדיון ומתן ההחלטה ועד למועד ההודעה סורבו למערערת 39 שיקים נוספים,  והמערערת לא הצליחה להסדיר את חובה.

6.         המערערת התנגדה לטענות הבנק והשיבה כי במהלך 90 הימים שהוקצו לה להסדיר את החובות פעל הבנק שלא כדין, הפר את החלטת בית המשפט,  והחזיר שיקים נוספים שניתנו על ידה בתקופה זו, תוך ציון כי חשבונה של המערערת מוגבל.

            לטענת המערערת, במסגרת תקופת 90 הימים אסור היה לבנק לסרב שיקים של המערערת וזאת כחלק מהמטרה לאפשר לה לשקם את עצמה מבחינה כלכלית ולהסדיר את חובותיה לבנק.

7.         הבנק טוען כי המערערת פירשה את החלטת בית המשפט באופן שגוי.

           לטענתו, במהלך תקופת 90 הימים  בוטל הסירוב לגבי השיקים הראשונים בלבד, אלו שהיו ידועים במהלך הדיון, והעובדה שלאחר הדיון  סורבו  עוד 39 שיקים מעידה על אי עמידתה של המערערת בהחלטה להסדיר את חובותיה לבנק.

8.         לאחר עיון בכל טענות הצדדים, ראיתי להעדיף את עמדת הבנק על פני עמדתה של המערערת.

           כוונת ההחלטה אכן היתה לאפשר למערערת לצאת מהסבך ולהסדיר את חובותיה כלפי הבנק, וזאת על סמך הצהרתה כי יעלה בידה לעשות כן במהלך 90 הימים.

           בשום אופן לא הייתה כוונה ליתן למערערת "חסינות" בתקופת 90 הימים מפני סירוב שיקים,  ולאפשר לה בפועל ובניגוד לחוק  לפזר שיקים ללא כיסוי.